הוד שבנצח
כשהשמש בחיינו זורחת ואנו מרגישים את טעמם המתוק של ההצלחות אז אנו מרגישים אהובים ולכן קל לנו להודות בכך שהעולם טוב ויפה וקל לנו לשדר אהבה חזרה לעולם. אך כאשר ההצלחות מתמעטות קשה לנו להרגיש את ערכנו בעולם, שהעולם טוב ומטיב ואז אנו שוכחים להודות בערכים נצחיים ולהסתכל על העולם בעין חיובית וחומלת.
אז כדאי להיזכר בפירוש הבא לפסוק “טוב להודות להשם, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות”.
נניח שאני אני אוהב מישהי, ובאחד הימים מספרים לי עליה דברים שליליים הגורמים לי להתלבט באהבה שלי, זו לא אהבה אמיתית. אבל אם אני אוהב אותה אהבה אמיתית מכל הלב, דבר לא יפריד אותי ממנה.
כך גם בקשר שלי עם ה’. אם אני אוהב את ה’ מאוד, זה אומר שאני בקשר איתו ואוהב אותו גם אם התפילות שלי לא תמיד נענות.
“להגיד בבוקר חסדך…” כשהשמש זורחת והכול פועל כראוי, קל מאוד להכריז על הימצאות ה’ בעולם, אבל “ואמונתך בלילות…”
לפעמים אחרי שנפרדים ממישהי אהובה, לא שומעים אותה יותר. אבל אם אני אוהב אותה אהבה אמיתית מכל הלב, זה לא נכון. באהבה כזו אני שומע אותה בוכה אפילו אם היא בקצה השני של העולם. לפעמים לא שומעים את ה’, אבל אם ממש מחוברים לה’ ואוהבים אותו, אז שומעים שגם הוא בוכה בקצה השני של העולם מתוך געגועים אלינו. “ואמונתך בלילות…”
אם אני אוהב אותה בכל מאודי ומחובר מאוד אליה, ואני מדבר איתה בטלפון ולפתע השיחה מתנתקת, אני אלמד עליה זכות שמשהו קרה לה, ואחשוב שהיא ניתקה את השיחה כדי לרוץ אליי במהירות, הנה, היא נכנסת לביתי בכל רגע, משיח מגיע… ואם אני לא אוהב אותה בכל מאודי, והשיחה בינינו מתנתקת, אחשוב שהיא השתגעה. כל אדם רוצה להתקרב יותר לה’ יותר בכל רגע. ופתאום ברור לנו שה’ ניתק מאיתנו כי הוא רוצה להתקרב אלינו יותר, והוא רוצה שנתקרב אליו ואל עצמנו האמיתי יותר ויותר.
“ואמונתך בלילות…”
לתובנות על החיים דרך הספרות היהודית העתיקה,
ורכישת הספר המלא
כל יום יהלום
צרו קשר
מרים דרורי
054-8048602
About The Author
